קרוהןמחלת קרוהן שייכת לקבוצת מחלות מעי בשם IBD (inflammatory bowel disease). תחת קבוצה זו ניתן למצוא מחלה נוספת בשם קוליטיס כיבית או ulcerative colitis.

המחלות הנ"ל הינן מחלות המאופיינות בדלקת כרונית של המעי הגס בדרך כלל, למרות שמחלת קרוהן יכולה לפגוע בכל אחד מחלקיו של צינור העיכול- מהושט בתחילתו ועד הרקטום בסופו.

יחד עם זאת, 20% מכלל מקרי הקרוהן מוגבלים למעי הגס בלבד. מספר רב של מקרים מופיע גם בחלקו הסופי של המעי הדק (האיליום הטרמינלי).

מחלת קרוהן שכיחה יותר במדינות מערביות כמו ארה"ב, מזרח אירופה וישראל והשכיחות שלה נמצאת בעלייה מתמדת. המחלה מופיעה לראשונה בגילאים צעירים, לרוב בין הגילאים 15-24. לאחר מכן אנו רואים התמתנות בשיעורי ההופעה של המחלה.

למחלה ישנם גורמי סיכון רבים אך העיקרי שבהם הוא עישון. ניתן לראות בבירור כי לאנשים מעשנים יש תחלואה גבוהה יותר בקרוהן. למי שהפסיק לעשן ניתן לראות הקלה בחומרת המחלה.

בנוסף, למחלה יש מרכיב גנטי- תורשתי. ניתן לראות על- פי מחקרים שנעשו כי לאדם שיש קרוב משפחה מדרגה ראשונה החולה בקרוהן, יש סיכוי של 15% יותר לפתח קרוהן בעצמו.

מנגנון יצירת המחלה

בין התאים המרכיבים את דופן המעי יש חיבורים הדוקים מאוד שמטרתם למנוע חדירה של מזהמים אל תוך הגוף. המחשבה העיקרית כיום היא שלחולים במחלת קרוהן יש בעיה בחיבורים שבין התאים והם אינם הדוקים מספיק.

עובדה זו מאפשרת חדירה של מזהמים חיידקיים וויראליים אל דופן המעי. הדבר מעורר תגובה של מערכת החיסון שיוצרת דלקת באזור. הגוף, מסיבה שעדיין איננה ברורה לחלוטין, לא מצליח להתגבר על הפגיעה ונוצרת דלקת כרונית במעי.

תסמינים של קרוהן וסיבוכים אפשריים

המחלה היא מחלה כרונית ומידרדרת עם הזמן, כפי שכבר ציינו מרבית הנגעים יופיעו במעי הגס או באיליום הטרמינלי. החולים במחלה מתלוננים לרוב על: כאבי בטן, שלשול, ירידה במשקל, חום ולפעמים צואה דמית שיכולה להביא לאנמיה.

המעי מאופיין בדלקת ולפעמים האזורים המודלקים יכולים לפתח כיבים. דלקת שנרפאה יכולה להירפא בצורה של היצרות במעי שתגרום לקושי במעבר צואה ואז לעצירות, או במצב חמור יותר לחסימת מעי.

סיבוך שכיח הוא "פיסטולה"- חיבור בין שתי לולאות מעי או חיבור בין לולאת מעי לאיברי בטן אחרים כמו כיס השתן, ואגינה, רקטום. במצבים אלו יכול להיות שתן מעורב בצואה או יציאה של צואה מהואגינה.

תסמינים נוספים הם פגיעה ודלקת בעצמות ובמפרקים, אבנים בכיס מרה ובכליות וכמובן תת ספיגה בגלל הפגיעה בדופנות המעי.

אבחנת המחלה

הדרך הנפוצה ביותר לאבחנה של קרוהן היא בבדיקת קולונוסקופיה במהלכה מוחדר צינור גמיש ועליו מצלמה אל המעי הגס.

הרופא הבודק יכול לראות את צורת הרירית וכן לקחת דגימת ביופסיה מאזור החשוד כנגוע.

בדיקה אפשרית נוספת היא צילום רנטגן עם בריום שמאפשר לראות את צורתו החיצונית של המעי.

קיימות גם בדיקות דם שיכולות לעזור לגלות האם המחלה נמצאת כרגע בהתלקחות. אחת מהבדיקות הנ"ל היא בדיקה של חלבון בשם CRP שרמתו בדם עולה במצבי דלקת.

הטיפול בקרוהן

מכיוון שהמחלה היא כרונית וטרם נמצאה דרך לרפא אותה, המטרה העיקרית של הטיפול היא להביא את החולה למצב של נסיגה ובכך להקל על התסמינים שהוא חווה.

כמו כן, הדלקת התמידית במעי מעמידה את החולים בסיכון יתר ללקות בסרטן של המעי, ולכן חשוב מאוד להפחית ככל שניתן את אירועי הדלקת.

הדבר החשוב ביותר בטיפול הוא הפסקת עישון שמחמיר את המצב של המחלה.

התרופות הנפוצות בשימוש לטיפול בקרוהן הן:

במידה וכל הטיפולים התרופתיים לא הצליחו לעזור, נהוג לבצע ניתוח בו מורידים את החלק הנגוע ביותר בקרוהן מהמעי. ההחלמה מהניתוח אינה קלה ויש חולים שעוברים מספר ניתוחים כאלה לאורך ימי חייהם.

דילוג לתוכן